גן, בית ספר וחברים

מבחני פיזה 2025: הקריאה בשפל חסר תקדים — מה הורים יכולים לעשות בבית

מאת Sebastián Herrera · 17 בספטמבר 2026 · 8 דקות קריאה

ב-8 בספטמבר פורסמו תוצאות מבחני פיזה 2025, והכותרות אמרו פחות או יותר אותו דבר: הקריאה בקרב בני נוער נמצאת בשפל חסר תקדים. אם יש לכם ילד בן ארבע, שש או שמונה, כנראה קראתם את הידיעות האלה עם קשר בבטן. אז בואו נתחיל מההבהרה הכי חשובה: מבחני פיזה 2025 בודקים קריאה בבני 15. אף ילד בן ארבע לא ניגש למבחן פיזה.

עם זאת, הנתונים חשובים, ויש גשר כן בין הידיעה הזו לבית שלכם. כאן תמצאו מה המספרים באמת אומרים — ומה הם לא אומרים —, למה זו טעות להפוך את הקשר בין מסכים לקריאה לסיבתיות מוכחת, ושש פעולות קונקרטיות שאפשר לעשות עם ילד בגילאי 3 עד 8. בלי אשמה ובלי בהלה: הרעיון הוא לא שתסיימו מפוחדים, אלא עם משהו שתלוי בכם.

מה מבחני פיזה 2025 אומרים על הקריאה

פיזה הוא המבחן שה-OECD עורך כל שלוש שנים. הוא בודק קריאה, מתמטיקה ומדעים, תמיד באותה קבוצה: תלמידים בני 15. במחזור הזה השתתפו למעלה מ-760,000 תלמידים בני 15 ב-91 מדינות וכלכלות. המספרים המרכזיים, בלי קישוטים:

• הממוצע של ה-OECD בקריאה עמד על 461 נקודות.
• הקריאה ירדה בכ-14 נקודות בין 2022 ל-2025.
• בין 2015 ל-2025 הירידה עמדה על 28 נקודות בממוצע ה-OECD — מה שמקביל ל"כשנה וחצי של למידה". במדינות שאינן חברות ב-OECD הירידה עמדה על 16 נקודות.
• זהו השפל הנמוך ביותר שנרשם אי פעם על ידי פיזה בשלושת התחומים המרכזיים.
• בנות עולות על בנים בקריאה בפער של 30 נקודות בממוצע.
• הביצוע הטוב ביותר נרשם בסינגפור, עם 535 נקודות, ואחריה B-S-J-Z (סין), עם 527.

מהי "רמה 2" ולמה היא חוזרת כל כך הרבה

רמה 2 היא הסף שה-OECD רואה בו את המינימום הדרוש כדי להשתתף באופן מלא בחברה: לקרוא טקסט רגיל, להבין את הרעיון המרכזי ולהסיק מסקנה פשוטה. כ-31% מהתלמידים ב-OECD לא מגיעים לרמה 2 בקריאה — כלומר, 69% כן מגיעים.

נתון נוסף שנוטה להיחתך מהכותרות: אחד מכל חמישה תלמידים בני 15 ב-OECD מציג ביצועים נמוכים במדעים, מתמטיקה וגם קריאה בו-זמנית — ב-2022 המספר עמד על 16%. זה לא "אחד מכל חמישה לא יודע לקרוא".

למה זה קורה: מה ידוע ומה לא

כאן רוב הסיקור ממהר מדי. שווה להאט, כי ההבדל בין "היה במקביל" ל"גרם ל" משנה את מה שמצפים מאיתנו לעשות.

הירידה התחילה לפני המגפה

הקריאה בירידה מאז השיא בסביבות 2012, כמעט עשור לפני שהמילה "סגר" נכנסה לאוצר המילים של מישהו. המגפה התווספה למגמה שכבר הייתה בירידה; היא לא פתחה אותה.

מסכים וקריאה: מקביליות שנצפתה, לא סיבתיות שהוכחה

הדוח מציין שדיגיטליזציה גוברת, יותר זמן מסך וירידה בקריאה מתוך הנאה חפפו בזמן לביצועים גרועים יותר באוריינות. המילה הזו היא המפתח, ושווה לומר את זה במפורש: הדוח מתאר מקביליות שנצפתה, לא מוכיח סיבתיות. לקרות באותו זמן זה לא אותו דבר כמו לגרום.

ייתכן שהמסכים דוחקים את הקריאה, ייתכן שילדים שכבר קראו מעט מבלים יותר זמן בטלפון, וייתכן שגורם נוסף דוחף את שני הדברים ביחד. פיזה לא פותר את השאלה הזו. מה שאנחנו כן יודעים הוא שרגע הקריאה כיום מתחרה בהרבה יותר דברים מאשר לפני חמש עשרה שנה, וזה חלק שאפשר להגן עליו בבית.

ה"קוראים הממהרים"

אולי הממצא המעניין ביותר: אחוז התלמידים שעונים מהר אך לא נכון כמעט הכפיל את עצמו תוך שבע שנים, מכ-7% ב-2018 ל-11% ב-2025. זו לא בדיוק בעיה של לדעת לקרוא; זו בעיה של להישאר — לשמר תשומת לב לטקסט שלא נותן תגמול מיידי. היכולת הזו מתאמנת הרבה לפני גיל 15, כשמקשיבים לסיפורים ארוכים בישיבה ליד מישהו.

נתון נוסף להקשר: יותר מאחד מכל ארבעה תלמידים אומרים שחבריהם לכיתה מוסחים על ידי מכשירים דיגיטליים ברוב שיעורי המדעים או בכולם.

ומה זה קשור לילד שלי בגילאי 3 עד 8?

שווה לחזור על זה, כי זה מה שהכי מעוות: פיזה בודק בני 15. ילד בן ארבע לא "בדרך" לשום תוצאה של פיזה. הקו הישר הזה לא קיים, ומי שמצייר אותו בשבילכם מוכר לכם משהו. מה שנכון הוא צנוע יותר ושימושי יותר: הבנת הנקרא שנבדקת בגיל 15 נשענת על שלושה דברים שנבנים הרבה קודם — אוצר מילים, קשב מתמשך ואהבה לקריאה.

PIRLS: המבחן האחר, זה של כיתה ד'

PIRLS בודק הבנת הנקרא בכיתה ד', ילדים בני 9 ו-10 בערך. וגם הוא בירידה: מתוך 32 מדינות עם נתונים ברי-השוואה ב-2016 וב-2021, 21 ירדו בממוצע שלהן, 8 נשארו כמעט זהות, ורק 3 עלו. הדוח מייחס זאת ל"השפעה שלילית כללית כלשהי של המגפה על הקריאה בכיתה ד'". זה הגשר הכן: לא שפיזה מדבר על הילד שלכם, אלא שהמגמה מופיעה גם בילדים צעירים בהרבה מ-15.

למה הגיל הזה הוא זה עם הכי הרבה מרחב

ה-American Academy of Pediatrics קובע שקריאה משותפת "עוזרת לבנות את הבסיס להתפתחות בריאה חברתית-רגשית, קוגניטיבית, שפתית ואוריינית", וממליץ לעודד אותה מהלידה ולפחות עד הגן.

ה-Center on the Developing Child באוניברסיטת הרווארד מוסיף את החלק השני: אינטראקציות של הלוך ושוב בין מבוגר לילד — מה שהם מכנים serve and return — מעצבות את ארכיטקטורת המוח ומקושרות להתפתחות שפה, ויסות רגשי וסבלנות לתסכול. סיפור שנקרא בקול רם הוא בדיוק זה: הילד שואל, מצביע, קוטע, ואתם מגיבים.

בדיוק בגלל זה גילאי 3 עד 8 הם לא זמן לדאגה: הם הזמן שבו יש הכי הרבה מרחב. במדריך על סיפורים לפני השינה על רגשות סיפרנו איך לנצל את אותן הדקות בדיוק.

שש פעולות קונקרטיות שאפשר לעשות בבית

אף אחד מששת הרעיונות האלה הוא לא תוכנית. אלה הרגלים קטנים, שנכנסים לתוך ערב רגיל.

1. לקרוא כל יום, גם אם רק עשר דקות

עשר דקות כל ערב בונות משהו ששעה ביום ראשון לא בונה: הציפייה. עוזר מאוד לקבוע את זה תמיד באותו מקום ברצף; במדריך על שגרת שינה לילדים בגילאי 3–8 הסברנו איך להכניס את הסיפור לסדר שהילד יכול לצפות לו.

אפשר להגיד: "אחרי השיניים, סיפור. תמיד."

2. תנו לו לבחור את הספר, ותנו לו לחזור על אותו ספר אלף פעמים

לבחור זה חצי מהאהבה לקריאה. ואם הוא מבקש את אותו ספר ארבע-עשרה לילות ברצף, אתם לא מבזבזים זמן: החזרתיות היא הדרך שבה ילדים קטנים מבססים אוצר מילים ומבנה עלילה, והיא נותנת את הצפיות שמרגיעה לפני השינה. השאירו את הספר ושנו רק את השאלה בסוף.

אפשר להגיד: "איזה ניקח היום? אתה בוחר."

3. דברו על הסיפור, אל תבחנו אותו

"איך קראו לכלב?" זו בחינה. "למה אתה חושב שהוא עשה את זה?" זו שיחה — וזה בדיוק השריר שפיזה בודק בגיל 15: להסיק, לקשר, להסביר למה. שאלה פתוחה אחת בערב מספיקה; אחר כך, שתיקה, וספרו עד חמש לפני שאתם מצילים אותו.

אפשר להגיד: "מה אתה היית עושה במקומו?"

4. קראו לו בקול רם מעל למה שהוא יכול לקרוא לבד

הנקודה הזו נשכחת בדיוק כשהילד מתחיל לקרוא לבד, בגיל שש או שבע. רמת ההקשבה שלו הרבה מעבר לרמת הפענוח שלו: אם תקראו לו משהו קשה יותר, הוא שומע מילים ומבנים שהוא עדיין לא יכול לקרוא. שם אוצר המילים גדל.

אפשר להגיד: "את זה אני אקרא לך, יש בו מילים מוזרות ואני אוהב אותן."

5. הפרידו בין המסך לבין זמן הסיפור

הדוח לא מוכיח שהמסכים גורמים לירידה, אבל שני דברים לא יכולים לתפוס את אותו רגע. אם הסיפור מתחיל איפה שהמסך נגמר, הוא תמיד מפסיד. השאירו רווח ביניהם — לסדר צעצועים, לצחצח שיניים, לכבות אורות. גם הטלפון של המבוגר נספר.

אפשר להגיד: "מכבים את הטאבלט, וברגע שנהיה בפיג'מה מגיע הסיפור."

6. שהוא יראה אתכם קוראים

ילדים מעתיקים את מה שהם רואים, לא את מה שאומרים להם. אם בבית שלכם אף פעם אין מבוגר שקורא, קריאה היא משהו שעושים בבית ספר. אם הם רואים אתכם עם ספר או עיתון — עשר דקות, בלי טקס — קריאה היא משהו שאנשים עושים.

אפשר להגיד: "אני נשאר עשר דקות עם הספר שלי כאן לידך."

ורעיון אחד לסיום

אם תזכרו רק משפט אחד, שיהיה זה: עקביות שווה יותר מאורך. המכשול, בפועל, כמעט אף פעם הוא לא הרצון: זה ה"מה אני קורא לו הערב?" של השעה 20:40. כל דבר שפותר את החיכוך הזה עוזר, מערימת ספרים מהספרייה ועד סיפורים מותאמים אישית לילדים מוכנים תוך דקה.

תוצאות פיזה מתארות מגמה של חמש עשרה שנה ב-91 מדינות. אתם לא תזיזו אותן מהבית שלכם, ואף אחד לא מבקש מכם את זה. מה שכן בידיים שלכם הוא שהערב יהיו עשר דקות שמישהו קורא לילד. זה מספיק, וזה הרבה.